את הצירוף "מֵחַ העצם" (או "מוח העצם") אנו שומעים בדרך כלל רק בהקשר של מחלה של מערכת החיסון או כשמנסים להציל חיים של אדם חולה באמצעות תרומה שלו מאדם בריא. די מפתיע לגלות שעד היום אף אחת משתי הצורות האלה לא התקבלה באופן רשמי. על פי האקדמיה ללשון, המונח היחיד הנכון הוא בכלל "לשד העצמות".
את "מוח העצמות" במשמעות של לשד העצמות אנחנו מכירים מהתנ"ך, מהפסוק וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה (איוב כא כד). לכאורה, הבחירה במונח "מוח עצמות" מתבקשת גם בלשון ימינו. ובכל זאת, אם נבדוק למה בדיוק התכוון הסופר המקראי, נגלה שהמונח הקדום הוא קצת בעייתי. מבחינה ביולוגית, החומר הנמצא בתוך העצמות אינו חומר אחד, אלא יש כמה סוגים אפשריים של תאים: ברוב העצמות יש תאים צהובים שהם תאי שומן; בעצמות שטוחות מסויימות יש תאים אדומים, שהם תאי גזע שתפקידם לייצר את תאי הדם (בעיקר תאי הדם האדומים), והרכב לשד העצמות יכול גם להשתנות עם הגיל והמצב הרפואי.
האם הקדמונים הבחינו בין שני סוגי התאים הללו ובינם לבין המוח הנמצא בגולגולת? לא מבחינה לשונית. בשפות השמיות השונות, המונח "מוח" משמש לכל המובנים: גם למוח האנושי וגם ללשד העצמות; גם לתאי גזע וגם לתאי שומן.
כדי להוסיף על הבלבול, נציין שבעברית המקראית יש גם למילה מֵח משמעות דומה. מֵחַ בצירה פירושו שָׁמֵן או בהמה שמנה, כמו בפסוק: עֹלוֹת מֵיחִים אַעֲלֶה-לָּךְ, עִם-קְטֹרֶת אֵילִים (תהילים סו טו). האותיות מ-ח מתקשרות לשומן גם בצורות נוספות. למשל: וְעָשָׂה .. מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים, מִשְׁתֵּה שְׁמָרִים: שְׁמָנִים מְמֻחָיִם, שְׁמָרִים מְזֻקָּקִים (ישעיהו כה ו). שמנים ממוחיים - מלאים במוח עצמות. ואולי גם הפועל נימוח (במשמעות נמס, התרכך) קשור אל אותיות השורש האלה.
מכאן, שהקדמונים לא הבחינו בין הרקמה השומנית של העצמות לבין רקמת תאי הגזע, ובין שתיהן לבין רקמת המוח שבגולגולת. מבחינתם, "מוח" תיאר כל סוג של רקמה רכה הכלואה בתוך עצם, בין אם היא מורכבת מתאי שומן, מתאי גזע או מתאים אחרים.
